פגשתי את המערה הזאת בלילה, מסירה, עם חבר פורטוגלי שהוא משפחה בשבילי. הוא מכיר על החוף הזה מקומות שרק מי שנולד שם מכיר.
הפלנקטון זהר במים השחורים, וזה היה מדהים. אמרתי לו שאני חייב לחזור באור יום. הייתי צריך באמת לראות את זה.
בבוקר נכנסנו דרך פתח שרוחבו בקושי כרוחב הסירה. אבן קרה, חושך מוחלט, ואז אור בקצה השני. הוא החזיק לי את גב החולצה בזמן ששכבתי מעבר לדופן, הפוך, הכי קרוב למים שיכולתי.
אני עדיין מסתכל על התמונה הזאת בימים רעים.



