אין חשמל. אין מים מתוקים. אין כבישים. האי נפתח למבקרים כמה חודשים בשנה, ובשאר הזמן רק לדייגים מותר לעגון בו.
הגעתי עם חבר שהמשפחה שלו דגה במים האלה כבר שבעה דורות. נשארנו שבוע. בישלנו על האדמה, ישנו באוהלים תחת שמיים פתוחים, ולא דיברנו עם אף אחד מחוץ לאי.
ביום השלישי משהו בך נהיה שקט. אתה מפסיק לחכות לאור ומתחיל לשים לב שהוא כבר הגיע. זה צולם בקצה הרחוק של הרמה, איפה שפעם גידלו יבולים ועכשיו לא נשאר כלום.
יש שקט על סלע באמצע האטלנטי שלא מצאתי בשום מקום מאז.



